רש"י על תמורה ל״ג

1 ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה - דכתיב בתריה והעמיד והעריך וגו' והא ודאי קדשי מזבח היא מדבעינן מום קבוע דאי בדק הבית תמימים נמי מפרקי דמאי איכפת להו אי תם אי בעל מום. אלמא קדשי מזבח נמי היו בכלל העמדה והערכה לרבנן דהא ברייתא רבנן היא דהא סתם סיפרא היא וסתם סיפרא ר' יהודה בכורות דף סא. בר פלוגתא דר"ש והיינו כרבי יוחנן. ומהכא שמעינן קדשי מזבח לרבנן וממתני' שמעינן קדשי ב"ה מדקאמר ר"ש קדשי בדק הבית יפדו מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי יקברו:

2 בין טוב ובין רע - משמע אחד טוב ואחד רע דשניהן שוין תם ובעל מום:

3 אותה למעוטי קדשי מזבח - ולא קאי האי והעמיד והעריך ארישא דקרא דמשתעי בקדשי מזבח:

4 ור' יוחנן - אית ליה ודאי דהאי בין טוב ובין רע בקדשי ב"ה קאי ומיהו והעמיד והעריך ארישא דקרא דאוקימנא בקדשי מזבח ואסיפא דמשתעי בב"ה קאי ואותה למעוטי בעל מום מעיקרו בקדשי מזבח. ולר"ל לא צריך בעל מום מעיקרו למעוטי דהוא אמר לרבנן קדשי מזבח לא היו ואפילו קדם הקדישן למומן וכ"ש האי:

5 ואפי' חיה ועופות - כגון אווזין ותרנגולין דלא שייכי כלל למזבח:

6 בין טוב לרע מבעי ליה - משמע דהוי חילוק בין טוב לרע ובין טוב ובין רע משמע אחד טוב ואחד רע ושניהן שוין:

7 מתו תמימים יקברו - אפילו הנך דליתנהו בכלל העמדה והערכה היכא דמתו תמימים עבוד רבנן מעלה דיקברו הואיל והוו חזי להקרבה:

8 בקדשי מזבח - קס"ד השתא משום דלא היו בכלל העמדה והערכה:

9 אבל בקדשי בד"ה כו' - דהיו בהעמדה והערכה:

10 ר"ש אומר כו' תמימין יקברו - משום מעלה:

11 ובעלי מומין יפדו - לקמיה פריך היכי קאמר ר"ש קדשי מזבח יפדו הא בין רבי יוחנן בין ר"ל אמרי דלר"ש קדשי מזבח הוו בכלל העמדה והערכה:

12 מרישא תיובתא לרבי יוחנן - דקתני לרבנן בקדשי מזבח יפדו:

13 בבעל מום מעיקרו - משום הכי יפדו ובקדשי ב"ה יקברו דהתם לא שני בין בעל מום מעיקרו לקדם הקדישו למומו:

14 והכי מסתברא דאי בשקדם הקדישו את מומו - וטעמייהו דרבנן כדר"ל דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ליפלוג ר"ש עלה ולימא בקדשי מזבח יקברו דהא לר"ש קדשי מזבח היו בהעמדה והערכה אלא מדלא פליג ש"מ בבעל מום מעיקרו קאי ומשום הכי קדשי מזבח יפדו וקדשי ב"ה נמי יפדו דלר"ש נמי קדשי ב"ה לא היו:

15 לימא תיהוי תיובתא דר"ל - דהא מגופה שמעינן דאבעל מום מעיקרו קאי והשתא י"ל טעמא דבעל מום מעיקרו הא קדם הקדישו למומו לרבנן נמי יקברו:

16 בשקדם הקדישו את מומו - וטעמייהו דרבנן משום דקדשי מזבח לא היו:

17 נפלוג ר"ש עלה - דקדשי מזבח ונימא יקברו ואמאי קתני לר"ש אחד קדשי מזבח וא' קדשי ב"ה יפדו:

18 ומשני ר"ל מיפך אפיך והכי מותיב ממכילתא אחריתי - דאשכח ברייתא אחריתי דמהפך לה ומותיב לה הכי לר' יוחנן דרשב"ל לא מייתי לה להא תיובתא לר' יוחנן כדגרסי' לה הכא דקתני בר"ש בהדיא קדשי מזבח יפדו:

19 אלא מיפך אפיך והכי מותיב לה כדאשכחנא במכילתא אחריתי בין תמימים כו' - ואע"ג דבין האי לישנא ללישנא דלעיל כי דייקת בה ליכא מידי אלא לאו דקתני בהדיא לר"ש קדשי מזבח יפדו:

20 במה דברים אמורים - דקאמר ת"ק בעלי מומין יקברו בקדשי ב"ה אבל קדשי מזבח יפדו דלא היו בהעמדה והערכה ואתא ר' שמעון לחלוק בקדשי ב"ה דאמרת יקברו לדידי יפדו:

21 תיובתא דר' יוחנן מהך סיפא - דקתני לת"ק אבל בקדשי מזבח יפדו:

22 בבעל מום מעיקרו - ובב"ה יקבר דהתם לא שני לן בין תם מעיקרו לבעל מום מעיקרו:

23 ניפלוג רבי שמעון עלה - ונימא תרתי קדשי ב"ה יפדו וקדשי מזבח יקברו אלא מדלא פליג אלא בקדשי ב"ה דקאמרי אינהו יקברו ואינהו יפדו ובקדשי מזבח שתיק ממאי דאמרי רבנן יפדו ש"מ בבעל מום מעיקרו איירי:

24 ה"נ דפליג - ותנא לך פלוגתייהו בב"ה וה"ה דפליג עלייהו נמי בקדשי מזבח דיקברו:

25 לריש לקיש דאמר לרבנן כו' - הא דקתני בהך ברייתא קדשי מזבח יפדו מוקים לה אפילו בקדם הקדישן את מומן ש"מ כו' בשלמא לר' יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו לא איכפת לן אם נפדה לכלבים דהא לא נחתא מעולם קדושה לגופיה אלא לריש לקיש איכא למיבעי:

26 הכא במאי עסקינן - הא דקתני אם מתו לא מתו ממש אלא שעבר ושחטן קודם פדיון דקאמר יפדו ויאכלו:

27 ר"מ אומר יקברו - כר"ש דאמר קדשי מזבח היו בהעמדה והערכה:

28 יפדו - שלא היו בהעמדה והערכה:

29 משום דחזו להקרבה - עבוד להו מעלה בתמימים דמזבח:

30 לרבי יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו - ואמר משום הכי לא פליג ר"ש עלה אלמא דכ"ע בעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה והתנן כו' דבשלמא לר"ל ליכא לאקשויי דהוא מוקים לה בתם ונעשה בעל מום לאחר הקדש ואיכא למימר דבעל מום מעיקרו הוי כהקדש ב"ה דאע"ג דלמזבח אקדשיה אפ"ה כבדק הבית דמי דלא קדיש אלא לדמי והוי בהעמדה והערכה לרבנן אלא לר' יוחנן קשיא:

31 ובמתנות - זרוע ולחיים וקיבה:

32 ליגזז וליעבד - לאחר פדיונן:

33 ולדן וחלבן מותר - אפילו איעבר קודם פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן:

34 ואמר רב - עלה בפרק שני דבכורות הא דתנן יפדו זו דברי ר"ש דאמר קדשי ב"ה אם מתו יפדו והאי בעל מום מעיקרו כקדשי בדק הבית חשיב ליה אבל חכמים כו':

35 ומחלוקתו - דהא רבנן דפליגי עליה נמי אוקמת דבעל מום מעיקרו לא הוה בכלל העמדה והערכה: להכי לא אמר רב זו דברי ר"ש ומחלוקתו דאיהו סבר לה כר' שמעון בן לקיש דאמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והלכך לא מיתוקמא ההיא דבכורות כולה כרבנן משום דרישא דההיא דמיירי בבעל מום מעיקרו דתני יפדו מתוקמא אפילו לרבנן אבל סיפא קתני אבל קדשים שקדם הקדישן את מומן אם מתו יקברו לא אתיא כרבנן הלכך לא מיתוקמא כרבנן דהכא:

36 ואיבעית אימא רב כר' יוחנן ס"ל - דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה בעי העמדה והערכה חוץ מבעל מום מעיקרו ובין רישא וסיפא דההיא מצי לאוקומה נמי כרבנן וכר"ש ותני זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו:

37 מתני' יקברו - הנפלים:

38 שליא תקבר - שאין שליא בלא ולד. וכל הנך נקברים משום דאיסורי הנאה נינהו:

39 חולין שנשחטו בעזרה ישרפו - משום דמיחלפי בהו קדשים שאירע בהו פסול דאי אמר יקברו כיון דלא מוכחא מילתא אי חולין הוו אי קדשים אתו למימר נמי קדשים שאירע בהן פסול טומאה או פסול נותר יקברו וקיימא לן בפסחים בפ"ב דף כד. בקדש באש תשרף לימד על כל הפסולין שבקדש שהן בשרפה:

40 וכן חיה שנשחטה בעזרה - אפי' אם חולין היא דליכא למיגזר משום דלא ליקבור קדשים פסולין דהא כ"ע ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לחלופי אפילו הכי תשרף:

41 חמץ בפסח - בפסחים מפרש טעמא בפרק כל שעה פסחים דף כז: דגמר ליה מנותר:

42 תרומה טמאה - נמי תשרף. בבמה מדליקין שבת כה. מפרש טעמא דמותרת בהנאה דאמרינן נמי התם בפרק כל שעה פסחים דף כג. לך ניתנה להסיקה תחת תבשילך:

43 כלאי הכרם - פן תקדש המלאה וגו' פן תוקד אש וערלה מכלאים גמרה:

44 את שדרכן כו' - אערלה וכלאי הכרם קאי. אוכלין ישרפו ומשקין יקברו:

45 ומדליקין - ליהנות בפת ובשמן של תרומה:

46 חוץ לזמנן - כלומר ע"מ לאכלן חוץ לזמנן או לאכלן חוץ למקומן:

47 ישרפו - כדפירשתי לעיל לימד על כל פסולין שבקדש כו':